פסולת אלקטרונית מעוררת דאגה עולמית גוברת והולכת, דאגה זו נובעת הן מכמויות גדולות של פסולת אלקטרונית אשר מהווה כשישה אחוזים מכלל הפסולת המוצקה, אך מייצרת כשבעים אחוזים מסך הרעלים המסוכנים המחלחלים למי התהום ופוגעים במערכות אקולוגיות כדוגמת מקורות מים והקרקע.
ההכרה העולמית במציאות קשה זו, הביאה ליוזמות רבות ולפעולות לשינוי המצב ,אם על ידי חקיקה ואם על ידי תכניות ויוזמות היצרנים והמשווקים של מוצרים אלקטרוניים ושל הרשויות ומוסדות ציבוריים.
פסולת אלקטרונית מכילה מגוון רב של חומרים כימים שעל מנת להפרידם נידרש מערך תעשייתי מורכב. חלק ניכר מהחומרים בפסולת מוגדרים כחומרים מסוכנים הדורשים טיפול ייחודי והימנעות מהטמנה, השבה כדי להגיע לצמצום היקף התחלואה בישראל.
אחריות האיסוף, הטיפול ,ההסברה והמיחזור הוטלו על יצרני הציוד החשמלי והאלקטרוני. הם אומנם אינם מזהמים באופן ישיר אך בפעולתם הם חבים באחריות סביבתית המתבטאת בחובה לממן ובאחריות וליישום את החוק בישראל.
ב-1 במרץ 2014 נכנס לתוקפו חוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, החוק מטיל על היצרנים והיבואנים של מוצרים אלו את האחריות לטיפול ומחזור הפסולת ושם לו למטרה לקבוע הסדרים לעניין טיפול סביבתי בציוד אלקטרוני, בסוללות ומצברים, על מנת לעודד שימוש חוזר בציוד ולהקטין את כמות הפסולת הנוצרת מהם ולמנוע את הטמנתם .